<h1>נ"א, ושל כל השנה בפשוטין</h1>
<h2>דף כו.</h2>
עכשיו נפרש תרועה שצותה התורה ולא ביארה בפירוש אם היא בשופר או במצלתים כדכתיב [תהלים ק"נ] בצלצלי תרועה או בחצוצרות דכתיב [במדבר ל"א] וחצוצרות התרועה בידו, קבלו חכמים וראו מן הנביאים עד משה רבינו מפי הגבורה שהתרועה בשופר, ובאמת שכן הוא משמען של פסוקים הללו שהרי הכתוב אומר [שם י'] וביום שמחתכם וגו', (וכן) [וכאן] במועד הזה צוה בתרועה סתם ואחר כך אמר [ויקרא כ"ג] והקרבתם אשה לה', נלמוד מזה בביאור שאין תרועה זו התרועה ההיא, שאותה היא על הקרבן וזו אינה על הקרבן, אבל היא חובה ליום בכל ישראל, והיא בשופר שעדין לא צוה על החצוצרות, וכשצוה עליהן פירש כל מה שנעשה בהן [במדבר י'] והיו לך למקרא העדה וגו' וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו', וכי תבאו מלחמה בארצכם, ולא אמר וביום הזכרון והרעותם מלבד תרועה שעל הקרבנות, וסתם כל תרועה בשופר היא כמו ביום הכיפורים שנאמר [ויקרא כ"ה] והעברת שופר תרועה, ולרבותינו עוד בגמרא [ל"ד ע"א] מדרשים בגזירה שוה ובהיקישא שמצות התרועה הזאת בשופר.
והשופר הזה האריכו בו רבותינו לפרש לנו מהותו ואיכותו, וכן פירשו לנו בתרועה עצמה מהותה ואיכותה. שנו תחילה כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן אמר ר' יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר [יהושע ו'] והיה במשוך בקרן היובל בשמעכם את קול השופר וגו', ופי' הלכה זו שכל קרני החיות והבהמות אם עשה מהן שופר כשרין חוץ משל פרה מפני שהכתוב קורא אותו קרן דכתיב [דברים ל"ג] בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו, ור' יוסי הקשה להם או חלק ואמר דקרן ושופר שם אחד הוא שהרי של יובל נקרא שופר ונקרא קרן, ואמרו בגמרא דלרבנן ודאי כל השופרות נקראו קרן ונקראו שופר אבל של פרה נקרא קרן שנאמר וקרני ראם קרניו ולא מצינו שנקרא שופר לפיכך פסול, ואע"פ שאנו מכשירין של יעל ושל שאר מיני חיות שלא נזכרו בתורה ולא איקרו לא קרן ולא שופר, מ"מ כולם בכלל הכשר הם עד שיזכירם הכתוב בשם פסול, ובגמרא ובירושלמי מוסיף עוד טעם אחר שפוסל של פרה משום קטיגור של עגל.
והקשו בתוס' ולמה שנו חוץ משל פרה ולא הזכירו שור כדכתיב, והיה לו לומר חוץ משל בקר סתם, ולא תירצו בדבר זה כלום, אבל אמרו ולא ידענא אמאי נקט הכי, ואני אומר שאין זאת קושיא דמתני' רבותא קמ"ל לפי שהשופר הזה ראוי הוא ואין פסולו אלא בשמו מפני שהכתוב הזה קראו קרן, סד"א דוקא של שור הוא פסול מדכתיב בכור שורו אבל דפרה לא אשכחן דאיקרי קרן וליתכשר קמ"ל שהכל מין אחד, אי נמי דפרה איקרי שור דכתיב [ויקרא כ"ב] ושור או שה וגו' ותרגם אונקלוס ותורתא דקסבר אין חוששין לזרע האב, וכן פרש"י וכן פסק רבינו אלפסי.
ויש להקשות עוד היאך שנינו כל השופרות כשרין והלא של ראם נמי פסול דאיקרי קרן דכתיב וקרני ראם קרניו וכתיב [תהלים כ"ב] ומקרני ראמים עניתני, וראם יש לו קרנים נאות כמו שהזכירו בספרי [ברכה ל"ג] שור כחו קשה ואין קרניו נאות וראם קרניו נאות, אם כן קרני ראם ראויות הן לשופר נאה ולמה הוא פסול ששמו כשל פרה, ואפילו להנך לישני דמתרצי בגמ' משום קטיגור ומשום שנים ושלשה שופרות, מ"מ מתני' מפני שהוא קרן קתני דשם קרן פסלה, וכל שכן ללישנא קמא דלא מוסיף במתניתין חדא ועוד, ויש מתרצים חוץ משל פרה מפני שהוא קרן וכל שנקרא קרן קתני, ומשום דלא שכיחא ליה לא אדכר של ראם, דראם דבר גדול ומופלג הוא כדאמר בבראשית רבה [פ' ל"א] גבי מבול ובמסכת חולין [עי' זבחים קי"ג ע"ב], ואינו ביד אדם, וכתיב ביה נמי [איוב ל"ט] התקשר רים בתלם עבותו, עוד הקשו ולימא נמי של גדי פסול דכתיב [דניאל ח'] והצפיר השעיר קרן חזות בין עיניו, וי"ל גדי נמי נקרא שה דכתיב שה כשבים ושה עזים, ושל שה שופר הוא דכתיב [יהושע ו'] שופרות היובלים, כל זה פי' המפרשים ז"ל במשנה זו.
ואני אומר במחילה מהם שאין בכלל השופרות אלא הקרנים החלולים שיש להם זכרות בפנים וגלדן נקלף מן הזכרות כגון של כבשים ושל עזים ושל יעלים, אבל קרני רוב החיות שהן עצם אחד אין שמם בלשון הקודש שופר אלא קרן שמם, ומתני' הכי קתני כל השופרות שהן קרנים חלולים שנטלו זכרותן מהן כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן שהכתוב קראו בשם הפסולים, ומעתה אין קושיא משל ראם דעצם אחד הוא שכן קרני רוב החיות, וחוזקו מורה עליו, ובודאי הוא וכל המינים הדומין לו פסולים, וכן מה שהקשו מן הכתוב והצפיר השעיר קרן חזות, לפי שיטה זו אינה קושיא, מפני שהיה במראה הנבואה וראה אותם עצם אחד להורות על תקפו, וכן ראה אותו בין עיניו להודיעו גבורת הצפיר ההוא ואיננו כן בשאר הצפירים, וחזות לדעתי גדולה למראה כמו [ישעיה כ"א] חזות קשה וגו', וכל זה מראה נבואה לא מעשה כלל, וראיה למה שאמרנו שקרנים העצמיים פסולין לשופר מדקאמר בגמ' [כ"ז ע"ב] קדחו בזכרותו יצא מהו דתימא מין במינו חוצץ קמ"ל, מדקאמר דאינו חוצץ אלמא אין התקיעה כשרה בזכרות אלא בעליונו של קרן שהוא השופר, אלא שאין הזכרות חוצץ בו משום דהוא מין במינו, וכיון שהזכרות פסול אף כל שאין בו אלא זכרות פסול, ואין שם שופר אלא בנקבות.
ודבר זה אני חדשתיו בילדותי והרציתי הדבר לפני רבני צרפת אל הרב ר' משה בר' שניאור במונלפיאן ואל אחיו ר' שמואל ואל הרב ר' יחיאל בפריש על ידי קרובי הרב ר' יונה ז"ל שלמד שם, עמדו כולם ואמרו הנה אמת הנה נכון, אבל מקצתם אמרו שכבר ראה רבינו שמשון דבר זה ורמזו בתוספות לפי שכתב תימה דלא קתני חוץ משל פרה ושל ראם וכו', ושמא אינן חלולין ואינו ראויין לשופר, זה לשונו, וכשחזרו הדברים לפני אמרתי אם רבינו שמשון אמרה כל שכן וכל שכן שהיא טובה ונקבע בה מסמרות, אבל אמרי גמלא דמר אקבא רקדא הא גמלא והא קבא והא מר [עי' יבמות מ"ה ע"א], שהיה לו לומר של ראם מעצמן הן פסולין לפי שאינן חלולין ואע"פ שקדחן אין שמם שופר, והיה צריך להביא ראיה לדבר כמו שאמרנו, אבל עכשיו לא אמר אלא שאין ראויין לשופר שאין דרך בני אדם לעשותו מהן וקתני של פרה דראוי ושכיח והוא הדין של ראם אם שינה המנהג ועשה שופר דתליא בהכי מפני שנקרא קרן.
ועכשיו בעיר הזאת ראיתי התוספות הארוכות של הרב ר' אלחנן ז"ל וכתוב בהן כלשון הזה, שקדחו בזכרותו, תימה אמאי לא אמרינן הכא שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות, נ"ל דלא דמי דהתם גלדי על גבי גלדי נינהו ובכל שנה מוסיף גלד על גלד ראשון בתכליתו לפיכך נראין כשברי שופרות הדבקים יחד, אבל הכא זכרותו גדולו הוא בכך ותרוייהו זכרות ונקבות חשיבי כאחד, מיהו אם קדח בזכרותו בלא נקבות פסול דעל ידי נקבות גדל בבשר שהוא דבוק בה, אבל בפני עצמה לא מיקרי שופר, והכי מוכח מדמסיק הכא מהו דתימא מין במינו חוצץ משמע בעצמו אינו כשר מכל מקום אינו חוצץ הואיל ומין במינו הוא, מ"ר, הרי שהודו בפסול הזכרות לבדו מפני שאינו שופר, ואמרו הטעם משום שעל ידי נקבות הוא דבוק בבשר מכלל שקרני החיות שהן כולם עצם כשרין הן לדעתו, ואני לא באתי לידי המדה הזאת, אלא כיון שהזכרות לבדו פסול שאין שמו שופר, אף כל קרן שהוא עצם אין שמו שופר אלא קרן שמו, ומה שאמרו שעיקר השופר הוא הנקבות שהוא דבוק בבשר ובו הוא גדל, אינו אמת אלא כל גדולן של קרנים בזכרות הוא, וכן כל הגדלים בכל הבריות, ובירושלמי דמסכת גיטין [פ"ב ה"ג] אמרו גבי כתבו על קרן של פרה והוא שכתב על זכרותו של קרן, אבל אם כתב על הנקבות כפרוש הוא, וראיה לדברי שהרי חכמים מזכירין במקומות רבים קול שופרות וקול קרנות, כמו שאמרו במסכת סוטה [מ"ב ע"א] אל תחפזו מקול הקרנות וכתיב [דניאל ג'] קל קרנא משרוקיתא, וכתיב בלוים [דה"א כ"ה] להרים קרן, ובפירקי היכלות הזכירו כך וכך קרנים כך וכך שופרות כך וכך חצוצרות.
ועם כל זה יש לנו עוד קושיא על המשנה הזו על דעת בעלי הדקדוק, שהם אומרים, והוא הנראה, ששופר אינו אלא שם הכלי המתוקן שתוקעין בו, אבל כל המחוברים בראשי הבהמות והחיות קרן שמם, ואין שם שופר במחוברים כלל ולא בשלמים קודם שקדחן, ומהו הפסול שמצאו בשל פרה מוקרני ראם קרניו כי במחובר הוא, וכן האיל בעל הקרנים, וכן כולם, וזו ודאי קושיא גדולה אם לא נאמר כי רבותינו ז"ל אין להם החלוק הזה מפני שמצאנו שופרות היובלים ולא אמר שופרות קרני היובלים, וזו ראיה להם שאפילו במחובר קורין אותו שופר, ויכול היה לומר וקרני ראם שופרותיו, וכל זה דחוק מאד, והוזכרו קרני הבהמות בגמרא ובמדרשי האגדות כמה וכמה פעמים ולא נאמר שופר באחד מהם מעולם, אבל על הדרך שהזכרנו נוכל לתקן הכל, ונאמר כי כולם ודאי במחובר קרן שמם, והנקלפים לאחר תקונם הם שופר מגזרת ברוחו שמים שפרה [איוב כ"ו י"ג], שמתחן כאהל, או שהשמות מוסכמות לא טבעיות, כאשר הוזכר בספרים, ואותן שאין להם קליפה והם עצם שמם קרן לעולם אפילו לאחר קדיחתם, ולפיכך שנינו כל השופרות שהם הקרנים החלולין שנטל זכרותן כשרים, חוץ משל פרה מפני שהוא עדין קרן ושמו הראשון עליו, כמו הקרנים העצמיים שאין שם שופר עליהם ושמם הראשון עליהם לעולם, ואין הראיה מדכתיב קרניו כי במחובר כולם קרנים מקרו כמו שפירשנו, אלא מפני שלא אמר וכקרני ראם קרניו כמו שאמר [במדבר כ"ג] כתועפות ראם לו, והסיר מכאן כ"ף הדמיון לומר שקרניו קרני ראם הם, וזהו ששנינו מפני שהוא קרן ולא קתני מפני שנקרא קרן, וזהו דבר נכון.
מ"מ שנינו שכל השופרות כשרין חוץ משל פרה ואחר כך שנו במשנה זו [כ"ו ע"ב] שופר של ראש השנה של יעל פשוט ופיו מצופה זהב ושתי חצוצרות משני צדדין שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר, ובתעניות בשל זכרים כפופים ושתי חצוצרות באמצע שופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות [נ"א, שוה היובל לר"ה לתקיעות ולברכות], ר' יהודה אומר בראש השנה תוקעין בשל זכרים וביובלות בשל יעלים, ונפסקה הלכה כר' יהודה, והשתא קשיא רישא אסיפא, כך פי' המפרשים המשנה הזו, דכל השופרות כשרין דינא קתני דכולן אם תקע בהן יצא, אבל שופר שבמקדש שהיא מצוה שלכתחילה היה של יעל פשוט, ולא פליגא ארישא כלל דכולה הך מתני' מצוה הנוהגת במקדש קתני, כדקאמר נמי ופיו מצופה זהב ושתי חצוצרות וכו' שכל אלו אינן עכוב אלא מצוה דבמקדש נינהו, וכן עולה במקדש קתני, ונראין הדברים דהא דקתני זכרים כפופים זכרים לאו דוקא אלא בכפופים בלחוד קפיד תנא, ורישא דקתני של יעל פשוט בפשוט בלחוד קפיד, דיעל לא מיכתב כתיב ולא מרמז רמיז כלל, אלא בעי תנא פשוט זכר ליום טוב שתרום קרננו, ונקיט של יעל דהוא פשוט והוא הדין לכל הפשוטים, וכן סיפא בעי תנא כפוף כדי שיכופו לבם בתשובה, ונקט של זכרים דהן כפופים והוא הדין כלל הכפופים, וכל זה למצוה, דהא ר' יהודה אמר בראש השנה תוקעין בכל זכרים וביובלות בשל יעלים, וראש השנה מיובל גמר בג"ש שיהיו כל תקיעות שלחודש השביעי כזה, ואין לנו בראש השנה שופר אלא מיובל, אלא ודאי לענין הדברים המעכבין בתקיעה ראש השנה ויובל אחד הוא, דהא דאוריתא אינון, אבל פשוטין וכפופין לאו דאוריתא ואינן מעכבין כלל אלא שבחרו להם חכמים כן לכתחילה, והכי לישנא דגמרא אמר ר' לוי מצוה של ראש השנה ושל יום הכיפורים בכפופים
